פסק-דין בתיק ה"פ 001051/04

בקשה לביטול פסק בוררות (סעיף 24 לחוק הבוררות,תשכ"ח- 1968).

בין המבקשת, ד.צ. ענבר חברה ליבוא בע"מ ("המבקשת") לבין לוקי ביצוע פרוייקטים בניה  (1989) בע"מ ("המשיבה"), נכרת ב- 3.9.01 חוזה לביצוע עבודות ריצוף בפרויקט בניה שביצעה המשיבה במודיעין.

המבקשת החלה בביצוע העבודות אך המשיבה הפסיקה את ההתקשרות עמה באיבה. לטענת המבקשת הפרה המשיבה את החוזה והעדיפה להעסיק עובדים זרים במקומה. אי לכך עליה לפצות את המבקשת על הנזקים שנגרמו לה עקב ההפרה. מכאן, תביעת המבקשת לפיצויים בסך 387,967 ש"ח, אשר הועברה לבוררות בפני המהנדס אהרון ספיר (הסכם בוררות 3.9.01).

לאחר מספר אורכות שניתנו לבאי כוח המבקשת, פנתה המשיבה אל הבורר בבקשה לדחות את התביעה, עקב זלזול המבקשת בהוראות הבורר ואי קיום החלטותיו. ב- 4.4.04 הגיע הבורר למסקנה כי "התובעת אכן איבדה כל עניין בבוררות זו" וכפועל-יוצא דחה את התביעה והשית על המבקשת הוצאות ושכר טרחה בסך 20,000 ש"ח. כמו כן קבע כי המשיבה תהיה זכאית להוצאות אך ורק לאחר שתשלם לידי הבורר 6,000 ש"ח לסילוק שכרו.

לטענת המבקשת, יש לבטל את פסק הבוררות הגורם לעוול. למבקשת לא היה יומה בבוררות (סעיף 24 (4) לחוק הבוררות תשכ"ח-1968). הבורר סרב לקבוע ישיבה נוספת לשמיעת עדי המבקשת, משום שלא נענתה דרישתו להשלמת שכר במהלך הבוררות. הבורר דרש וקיבל מקדמה על חשבון שכרו בסך 3,000 ש"ח מכל צד. התקיימו שתי ישיבות בוררות בלבד, האחת מקדמית ובשנייה החלה להתברר פרשת הראיות מטעם המבקשת. על כן לא היה מקום לסיים את הבוררות בפסק הדוחה את התביעה, מבלי ליתן הזדמנות למבקשת להשלים את ראיותיה לאחר גילוי המסמכים שעליו הורה הבורר. עוד טוענת המבקשת כי אכן ביקשה אורכה עקב חילופי עורכי דין ומפאת משבר חמור שחל בבריאות מנהלה של המבקשת דוד שיר-אל (חוות דעת פרופ' עמיחי לוי). אולם מכאן ועד למסקנה כי המבקשת איבדה ענין בבוררות ודחיית תביעתה מסיבה זו, רב המרחק. המבקשת מצביעה על הוצאה נכבדה של כ-20,000 ש"ח שנאלץ מנהל המבקשת להוציא מכיסו על מנת להחיות את החברה לצורך הבוררות.

המשיבה סבורה כי צדק הבורר הנכבד בדחותו את התביעה עקב התנהגות המבקשת שלא נענתה לפניות הבורר ולא ניצלה את ההזדמנויות הרבות לקיום החלטותיו.

יחד עם זאת עותרת המשיבה לביטול התנית פסיקת ההוצאות ושכר הטרחה בסך 20,000 ש"ח, בתשלום 6,000 ש"ח יתרת שכר טרחה של הבורר כאמור, בסעיף 3 להחלטתו.

כמו כן טוענת המשיבה כי הבקשה לביטול פסק הבוררות הוגשה באיחור שכן הפסק ניתן ב- 4.4.04 והבקשה לביטולו הוגשה ב- 29.7.04.

דיון

בראשית אתייחס לטענת הסף בדבר האיחור בהגשת הבקשה לביטול פסק הבוררות. נחה דעתי כי הבקשה הוגשה במועד הקבוע בסעיף 27(א) לחוק הבוררות תשכ"ח-1968. הסבריה של המבקשת לגבי המועד בו הגיע הפסק לידיה, מתקבלים.

מכאן אל המהות:

המבקשת הוכיחה עילת ביטול לפי סעיף 24 (4) לחוק הבוררות התשכ"ח-1968:

            "לא ניתנה לבעל דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו".

על עילת ביטול זו המעבירה אל הליך הבוררות, עקרונות יסוד של השיטה, בהם הקפדה על הליך תקין, נאמר בספרה של פרופ' סמדר אוטולנגי, בוררות דין ונוהל, מהדורה שלישית מורחבת, 440:

            "עילת ביטול זו מבטאת למעשה, את אחד מכללי הצדק הטבעיים, שהוא שמיעת הצד השני - audi alteram partem: יש לתת לכל אחד מהצדדים את האפשרות להעלות את טענותיו ולהוכיחן...

ואין לסיים את הדיונים באופן מפתיע בלי להודיע על כך לצדדים מראש, תוך שלילת האפשרות מהם להביא את כל עדיותיהם".

היה מקום לאפשר סיומו של הליך גילוי המסמכים, עליו הורה הבורר בישיבה מה- 15.10.02 ובמיוחד גילוי החוזה שנכרת בין המשיבה לבין מ.ה.ר שירותים בע"מ לביצוע אותן עבודות רצוף שהיה על המבקשת לבצע במסגרת החוזה שהמשיבה כרתה עמה ודפי יומן 527,528.

הבורר החל לשמוע את עדי המבקשת ולא קבע ישיבה נוספת להמשך שמיעת הראיות. המבקשת לא הוזהרה מפורשות שאם לא תופיע לישיבה הבאה תידחה תביעתה.

מפסק הבוררות עולה כי צודקת המבקשת בטענתה שהבורר דחה, בסופו של יום את התביעה, משום שהתשלום הנוסף של שכר הטרחה לא סולק על ידי הצדדים:

            "בתאריך 4.3.03 הורתי לצדדים להעביר לתשלום על חשבון שכר הטרחה. הצדדים לא נענו ולפיכך, הודעתי להם על עיכוב ההליכים. בתאריך 5.12.03 פניתי לב"כ הצדדים בתזכורת לעניין שכה"ט ובבקשה להודיעני מהי עמדתם לגבי המשך הליך הבוררות. משלא הגיבו הצדדים פניתי אליהם ביום 19.4.04 וקצבתי להם 7 ימים למתן תגובה שאם לא כן, אפסוק בבוררות זו".